28.06.2006
עינֵיה החודרות מבעד לעדשות הקִדמַה
מבטאות את כוונות האֵל
עת יַצָר יש מֵאַיִן,
קִמֵט רֶכֶס, פָּעַר מכתֵש,
וכִּסַה את הפסגות באור נְגוֹהוֹת.
הֶרֶף הַעין, קֶסֶם הרֶגע, זמניות המופע –
הונצח וְנִצרב בתודעת –
המתבונן...
פֶּתַע, הִצלִיחַ להבין – מה תכלית
זו לפרח, ביופיו המוחצן,
מה רבות תהפוכות חַייו
של יושב-קרנות בארץ קַצֶה
הבוהֵה אל האופק המשתנה...,
וכיצד האור והצֵל משחַקים
במופעם ויְשוּתַם
של כל היצורים –
גדולים כקטנים...
התזזית מקפצת במרחבֵי החֵלֶד,
וטייל הכורסא צולל לתוצרֵי יצירותיה –
עִמַם יזרום בעקבותיה,
תוהה, מתפעל ומועשר
בחיוך של עונג והנאה
להמשך דרכו...
דני גספר