כתבה וצילמה: אפרת נקש
התפרסם בארץ וטבע גליון 74, יולי-אוגוסט 2001
העולם נראה אחרת מהפרפר של יוסי. מגובה של 500 רגל, אפשר לראות כל קמט קרקע, כל עץ, כל דבר. הכי כיף זה לעשות "בזים", כלומר לצלול במהירות ולנסוק מיד אל על. טייסי האולטרא לייט מתים על זה, וככה גם הפרפר של יוסי, שזכה לשמו בגלל העיטור המיוחד שמתחת לכנפיו. אבל כשזה קורה בקניון של גן לאומי עין עבדת, יש כאלה שלא ממש נהנים מהעניין: הנשרים המקננים.
"זוג נשרים מטפל בגוזל אחד בשנה", אומר רביב שפירא, סגן מנהל מחוז הדרום של רשות הטבע והגנים. "מטוס מרעיש שעובר ממש מעליהם, מפחיד ומבריח אותם מהמקום. נשרים מבוהלים עלולים לנטוש את הגוזל שלהם. גם אם שבים לקן לאחר זמן מה, קיים סיכוי רב שהם לא ישובו לקנן במקום בעונה הבאה. רוב הסיכויים שהנשרים יברחו בבהלה, וינטשו את גוזלם".
איש אינו חושד בטייסים שהם רוצים לפגוע בטבע מתוך כוונה רעה. לפיכך, פנו אנשי "הרשות" לעמותה הישראלית לתעופה זעירה, וביחד החלו לפני כשנתיים, במסע הסברה להגברת המודעות לבעיות שמירת טבע. מועדוני הטיסה הפיצו בקרב הטייסים חומר הסברה שכלל בין השאר מפות אתרי קינון וקלטות וידאו על העופות הדורסים בישראל. התוצאות לא איחרו לבוא: מספר ההפרעות לקינוני נשרים בדרום הארץ פחת מאד.
בחג השבועות שחלף נרתמו חברי העמותה הישראלית לתעופה זעירה לסייע להעברת המסר שקורא לשמור על אתרי הקינון של הנשרים. "הרשות" הפיקה כרזות בנוסח: "יש נשר בשמים", "פורשים כנף על הנשרים", "תנו לנשרים לחיות... בשקט" ו"הנשרים הולכים ונעלמים". הטייסים הדביקו את הכרזות בחלק התחתון של הכנפיים. כל שנותר לעשות היה לטוס מעל הגנים הלאומיים ושמורות טבע בנגב ובמדבר יהודה ולחשוף את המסר בפני המטיילים הרבים. אבל מה? היה חמסין. החום הכבד מעל המדבר מסכן את המטוסים הקלים. במקום זה טסנו לאורך החוף, מעל ראשי המתרחצים, שזכו במטס אווירי מעניין. היה גדול.
מטוס קל מעוטר בכרזה במסלול ההמראה 2001