פרסומים מודפסים



א+א-

צילומים וכתבות מופיעים בפרסומים המודפסים הבאים:


  • ישראל היפה בירוק, צמחים ופרחים בישראל, המועצה לישראל יפה, 2013
  • רג'יס דבריי, נוער של קדושה, הוצאת גלימרד, 2012
  • עמוד השער של החוברת Midwifery News, כרך 10 מספר 4 קיץ 2010, אוסטרליה
  • עמוד השער של החוברת Tibet Charity, גליון 44 דצמבר 2009, דנמרק
  • אריה קפלן, עטיפת הספר, מדיטציה וקבלה, הוצאת ארגמן, ירושלים 2009
  • עורכי ארץ וטבע, ספר המסלולים של ארץ וטבע: 41 מסלולי ההליכה הטובים בישראל, מגזין ארץ הצבי, 2009 (מהדורות בעברית ובאנגלית, כולל עמודי השער)
  • חוברות ירוק, החברה להגנת הטבע, 2007-2009; כולל תמונת סדין, אוקטובר-נובמבר 2009; תצלום עמוד השער, אוגוסט-ספטמבר 2007
  • חוברות ארץ וטבע, 1997-2009; כולל תצלום עמוד השער, גליון 111, ספטמבר-אוקטובר 2007; הכתבה ים המלח, מאה מקומות אהובים – גליון 100, נובמבר-דצמבר 2005; הכתבה כנשר יעיר קנו, גליון 74, יולי-אוגוסט 2001
  • חוברות המגזין המודפס מסע אחר כולל הכתבות החגיגה נמשכת, אוקטובר 2007; גולשים על צמרות, ספטמבר 2007
  • מוצרים לתיירות, שלום פירסומאים (משטחי אוכל: ים המלח, פרחי ישראל, מצדה ועוד), 1997-2008
  • פירסומי קק"ל, 1997-2007
  • כתבה במדור בדיוק עכשיו, הטיפים של השבוע מאת אסי פרידמן, לאשה גליון 3146, 30 ביולי 2007
  • המלצת מדור "כיכר אתרים" של מעריב על האתר EfratNakash.com, ינואר 2007
  • ספי בן יוסף, עצים, אלים ולטאות, ידיעות ספרים, 2006
  • ספי בן יוסף, כמו אהובה רחוקה, הוצאת כתר, 2002
  • אפרת נקש, אנטליה האחרת, טריג, מדריך הטיולים מבית ארץ וטבע גליון 5, ספטמבר-אוקטובר 2002
  • מדריך ישראל החדש (15 כרכים), הוצאת כתר ומשרד הבטחון, 2001
  • חשיפה, כולל עמוד השער, ספריית מסע אחר, 2000
  • קטלוג Lowepro, עמוד השער, 1988




אתם מוזמנים להמשיך ולקרוא אודותיי, אודות פרסומים מקוונים, אודות השראה לאמנים, אודות האתר, או לעבור אל גלריית התמונות.



כדאי להרחיב את החלון כדי שהתפריט יוצג פתוח


אריה קפלן, מדיטציה וקבלה, הוצאת ארגמן, ירושלים 2009

משטח אוכל ים המלח
משטח אוכל פרחי ישראל – חזית
משטח אוכל פרחי ישראל – גב
הזמנות באמצעות שלום פירסומאים

ים המלח

כתבה וצילמה: אפרת נקש
התפרסם במאה מקומות אהובים – ארץ וטבע גליון 100, נובמבר-דצמבר 2005


החום היבש. כשהחום מתפשט בגוף, הוא מרגיע אותי, מרפה ומשרה עלי שלווה. נכון, שליש מהשנה החום באזור ים המלח קשה, אולם שני השלישים האחרים נפלאים. וזה לא רק האוויר החם והיבש, אלא גם המים החמים. בין עין גדי לחוף מינרל יש נביעות של מים חמים. אני אוהבת לשבת בתוך המים החמים הזורמים ולהרגיש כיצד החום מתפשט מהישבן, דרך הגב, לצוואר ולזרועות. התחושה הממסטלת מקהה את ריח הגפרית. סמוך לעינות קנה יש מפלון מים חמים. נעים לשבת בתחתית המפל, לעצום עיניים ולהתרכז במים הטופחים על הגב.

הצבעים. קרני השמש השוקעת במצוק העתקים צובעות בצבעים עזים את ים המלח ואת הרי מואב. הצבע הכחול של ים המלח מתחדד לצד גבישי המלח הלבנים וההרים הסוגרים סביב. האגם שבעין פשחה צבוע כחול עמוק, מעוטר בקנה ואשל ירוקים. לבריכות האידוי שליד מפעלי ים המלח צבעים פסטליים, למי התהום בבולענים שבאזור עין גדי צבעים עזים, ולגבעות החוואר שלמרגלות המצדה צבעים רכים.

תצורות המלח. דפנות הארובות שבהר סדום מלאות עוצמה בצורתן החדה ובצבען השחור. נטיפי המלח שבתוך ההר יוצרים מיתרים צפופים בוהקים בלובנם. אשכולות של גבישי המלח מעוגלים ועשירים נוצרים במים הרדודים שבאזור שפך זוהר.

נסיגת המים. החריצים העמוקים באדמה יוצרים תבנית עשירה. גזעי עצים בני מאות שנים שנחשפו באזור עין פשחה מדהימים בצורתם המפותלת והמעוטרת בבלוטות.

ובהחלט עושה טוב לחשוב על בריאות. האוויר עשיר בחמצן, סינון קרני האולטרא סגול של השמש ימנע כוויות, והבוץ השחור ישאיר את העור חלק הרבה אחרי שאחזור הביתה.


שקיעה בים המלח 2001

שקיעה בים המלח 2001

כנשר יעיר קינו

כתבה וצילמה: אפרת נקש
התפרסם בארץ וטבע גליון 74, יולי-אוגוסט 2001


העולם נראה אחרת מהפרפר של יוסי. מגובה של 500 רגל, אפשר לראות כל קמט קרקע, כל עץ, כל דבר. הכי כיף זה לעשות "בזים", כלומר לצלול במהירות ולנסוק מיד אל על. טייסי האולטרא לייט מתים על זה, וככה גם הפרפר של יוסי, שזכה לשמו בגלל העיטור המיוחד שמתחת לכנפיו. אבל כשזה קורה בקניון של גן לאומי עין עבדת, יש כאלה שלא ממש נהנים מהעניין: הנשרים המקננים.

"זוג נשרים מטפל בגוזל אחד בשנה", אומר רביב שפירא, סגן מנהל מחוז הדרום של רשות הטבע והגנים. "מטוס מרעיש שעובר ממש מעליהם, מפחיד ומבריח אותם מהמקום. נשרים מבוהלים עלולים לנטוש את הגוזל שלהם. גם אם שבים לקן לאחר זמן מה, קיים סיכוי רב שהם לא ישובו לקנן במקום בעונה הבאה. רוב הסיכויים שהנשרים יברחו בבהלה, וינטשו את גוזלם".

איש אינו חושד בטייסים שהם רוצים לפגוע בטבע מתוך כוונה רעה. לפיכך, פנו אנשי "הרשות" לעמותה הישראלית לתעופה זעירה, וביחד החלו לפני כשנתיים, במסע הסברה להגברת המודעות לבעיות שמירת טבע. מועדוני הטיסה הפיצו בקרב הטייסים חומר הסברה שכלל בין השאר מפות אתרי קינון וקלטות וידאו על העופות הדורסים בישראל. התוצאות לא איחרו לבוא: מספר ההפרעות לקינוני נשרים בדרום הארץ פחת מאד.

בחג השבועות שחלף נרתמו חברי העמותה הישראלית לתעופה זעירה לסייע להעברת המסר שקורא לשמור על אתרי הקינון של הנשרים. "הרשות" הפיקה כרזות בנוסח: "יש נשר בשמים", "פורשים כנף על הנשרים", "תנו לנשרים לחיות... בשקט" ו"הנשרים הולכים ונעלמים". הטייסים הדביקו את הכרזות בחלק התחתון של הכנפיים. כל שנותר לעשות היה לטוס מעל הגנים הלאומיים ושמורות טבע בנגב ובמדבר יהודה ולחשוף את המסר בפני המטיילים הרבים. אבל מה? היה חמסין. החום הכבד מעל המדבר מסכן את המטוסים הקלים. במקום זה טסנו לאורך החוף, מעל ראשי המתרחצים, שזכו במטס אווירי מעניין. היה גדול.


מטוס קל מעוטר בכרזה במסלול ההמראה 2001

מטוס קל מעוטר בכרזה במסלול ההמראה 2001

במה פתוחה: החגיגה נמשכת

כתבה וצילמה: אפרת נקש
התפרסם בגליון מסע אחר, אוקטובר 2007


טיול בוקר שגרתי בלאוס קיבל תפנית לא צפויה: זה החל בהזמנה לטקס חתונה, נמשך במסיבה ארוכה ועליזה והסתיים בטבילה בנהר בחברת החברים החדשים.

בדרך חזרה משוק הבוקר מצפון לעיירה ואנג ויאנג (Vang Vieng) בלאוס, ראיתי התקהלות. התקרבתי וגיליתי שזהו טקס חתונה. ביקשתי רשות לצלם, כולם הנהנו. הרכבתי את הפלש על המצלמה, הצבעתי עליו ושאלתי שוב אם אוכל לצלם. הנוכחים המשיכו לחייך ולהנהן. פסעתי לתוך החדר. החתן והכלה כרעו על הרצפה, מולם ישב מנהל הטקס בחולצה לבנה ובצעיף צבעוני. הכלה לבשה בגדי משי צבעוניים וענדה תכשיטי זהב, שיערה היה אסוף כלפי מעלה. החתן לבש בגדי משי וצעיף צבעוני. בשלב מסוים בטקס האורחים התקרבו אל החתן והכלה, שהושיטו ידיים קדימה, וקשרו שרוכים לבנים על פרקי ידיהם. שרוכים נקשרו גם על ידי הורי החתן והכלה. לפתע החלו האורחים לקשור חוטים גם על פרקי ידי ולברך אותי.

עם סיום הטקס יצאו האורחים לחצר הבית וישבו לשולחנות ערוכים. הבנתי שהגיע זמני ללכת, אבל מיד הוזמנתי אל השולחן. השולחנות היו עמוסים בכל טוב: בשרים, מרקים, איטריות אורז, ירקות, בקבוקי בירה, מים ולאו-לאו, ויסקי אורז מקומי. חברי לשולחן, כך התברר לי, עבדו עם החתן בחברת אלקטרוניקה, וידעו מעט אנגלית. אחרי שסיימנו לאכול הסבירו לי שהחגיגה עוברת למקום אחר. הנה, חשבתי, המסיבה שלי נגמרה. פניתי ללכת.

מעגל פנימי, מעגל חיצוני

מכונית עצרה לידי, הדלת נפתחה ויד סימנה לי להיכנס. גיליתי שאני נוסעת במכונית אחת עם החתן והכלה. הגענו לחצר בית ספר שגם בה היו שולחנות ערוכים: אוכל, בירה, ויסקי. תזמורת ניגנה נעימות לאוטיות וכולם פצחו בריקודים – הגברים במעגל פנימי והנשים במעגל חיצוני. הרוקדים הסתובבו נגד כיוון השעון בצעדים עדינים כשהם מסובבים את כפות ידיהם. הגברים הזמינו אותי להצטרף למעגל ואני נעניתי בשמחה. איזה מזל שהבוקר החלטתי ללבוש מכנסים ארוכים וחולצה עם שרוולים. בצד ניצבה קופסת קרטון בצורת לב ורוד גדול, והאורחים שלשלו לתוכה מעטפות. השגתי מעטפה והכנסתי לתוכה את כל הכסף המזומן שהיה לי כדי לכסות את הוצאות האוכל והשתייה.

אבל הכיף, כך גיליתי, עוד לא נגמר. התידדתי עם שתי ילדות מתוקות, קים ופנטה. הדוד שלהם הזמין אותי להצטרף אליהן ואל שתי אורחות נוספות שהגיעו לחתונה לטיול קצר למערה שנמצאת בקרבת מקום. מהטיול חזרנו להמשך החגיגות. עוד אוכל, עוד שתיה, עוד ריקודים. במשך כל אותו יום שתיתי ואכלתי ללא הפסקה.

בחתונה הכרתי את ננה, סטודנטית לאנגלית מויינטיאן (Vientiane). היא נהנתה לתרגל את האנגלית שבפיה, ואני הייתי מאושרת לשאול וללמוד. בסיום החגיגות הזמינה אותי להצטרף לקבוצת חברים שהלכה לרחוץ בנהר הסונג. כיוון שלא היה איתי בגד ים, וממילא לא הייתי מעיזה לפשוט את בגדיי ליד המקומיים, טבלתי כמוהם בבגדים. ישבנו יחד במי הנהר הרדודים, הנשים המקומיות קרצפו את עורן באבנים מחוספסות, והושיטו גם לי אבן שאעשה כמוהן. היום שהתחיל בטיול בוקר תמים הסתיים בהמון צבעים, ריחות, פנים חייכניות, חום, ידידותיות, אהבה ואיכפתיות. הרגשתי מאושרת ובת מזל לעבור כזו חוויה מדהימה.


טקס החתונה בעיירה ואנג ויאנג

טקס החתונה בעיירה ואנג ויאנג

גולשים על צמרות

כתבה וצילמה: אפרת נקש
התפרסם בגליון מסע אחר, ספטמבר 2007


במהלך טיול בלאוס ביליתי שלושה ימים מדהימים ב"חווית הגיבון" (The Gibbon Experience) בשמורת הטבע בוקאו (Bokeo). ב"חווית הגיבון" גרים בבקתות הבנויות על עצים, גולשים מעל צמרות העצים, ומאזינים לשירתם של הגיבונים.

התנועה באזור השמורה ובין הבתים נעשית באמצעות כבלים מברזל, שאליהם מתחברים וגולשים. הגלישה עצמאית, ללא מדריך, כך שניתן לגלוש כמה ומתי שרוצים. האזור מאופיין בגבעות שגובהן 1500-500 מטרים, והגלישה היא בין מדרון למדרון, מעל לצמרות העצים הצומחים בערוצים ובעמקים. הכבלים הם באורך של עשרות עד מאות מטרים, והארוך ביותר מגיע ל-400 מטרים. לפעמים לא מצליחים להגיע בגלישה עד למשטח הנחיתה, ואז מתקדמים בכוח הידיים. הכי כיף כשהגלישה מסתיימת בעץ אחד, ואפשר להמשיך ממנו בגלישה לתחנה הבאה. במקומות שהגלישה מסתיימת במדרון צריכים לטפס, כדי להגיע לעמדת יציאה גבוהה יותר.

המגורים הם בבקתות עץ נפלאות ומאובזרות הבנויות בגובה ארבעים-חמישים מטרים מהקרקע, על עצים בני יותר ממאה שנה. יש בהן פינה לישיבה עם שולחן נמוך ושרפרפים, וארגזי מזון ובהם חטיפים ופירות. בפינת המטבח כיור, ברז, כלי אוכל, אמצעים להכנת קפה ותה, אובלטין (אבקת שוקו) וגזייה. המים בברז מגיעים ממעיינות זכים, ואפשר לשתות אותם בלי חשש. בנוסף יש בבקתה שלושה מפלסי שינה שעליהם פרושים מחצלות, מזרנים, שמיכות וכריות, ומעל תלויות כילות. כלי המיטה נקיים ורעננים, וכילת הכותנה יוצרת חדרון אינטימי וחמים. בבקתה פינה של שרותים, מקלחת וכיור רחצה עם מגבות נקיות. בלילה המקום מואר בנרות, והבקתה מצוידת גם בפנסים מתאימים. ארוחת הבוקר, הצהרים והערב מגיעה לבקתה.

מטרת הפרוייקט "חווית הגיבון" היא להגן על יער הגשם. כריתת העצים וציד החיות הורסים את היערות ואת האוכלוסייה שגרה בהם. השמירה על היער ומתן השרותים למבקרים בצמרות העצים מספקים לתושבי המקום הכנסה השווה בכל שנה להכנסה מכריתת עצים, שהיא חד פעמית, בלי שהתשתית לפרנסה מתכלה. בראש הפרוייקט עומד בחור צרפתי שהוכיח במשך שלוש שנים שאפשר לשמור על הטבע באמצעות צוות מקומי. לפארקים הלאומיים של לאוס אין פקחים שתפקידם לסייר מדי יום ולהגן על הטבע. פקחי היער של שמורת בוקאו הם מקרה חריג: משכורתם ממומנת במלואה מהכנסות "חווית הגיבון", והם עובדים 24 שעות ביממה ומפקחים על 25 אחוזים מתוך השטח שהשמורה משתרעת עליו.
אתר האינטרנט של "חווית הגיבון": The Gibbon Experience


גלישה בכבלים לבקתה שבצמרת העץ

ב"חווית הגיבון" שבלאוס מתגוררים בבקתות על צמרות עצים ועוברים ממקום למקום באמצעות גלישה בכבלים

אנטליה האחרת

כתבה וצילמה: אפרת נקש
התפרסם בטריג. מדריך הטיולים מבית ארץ וטבע גליון 5, ספטמבר-אוקטובר 2002


רוב התיירים הבאים לאנטליה אינם מבזבזים יותר מדי זמן וחשים לבתי המלון כדי לבלות בבטלה גמורה. אנטליה מציעה יותר.

זהו הביקור הרביעי שלי באזור אנטליה. אבל הפעם, אחרי אותה טיסה קצרצרה שארכה כשעה, לא פנינו אל אחד מאותם בתי המלון הגדולים שלאורך החוף.

עזבנו את אנטליה ונסענו מזרחה במישורים של אנטליה, המוקפים הרים גבוהים מכל עבריהם. נסענו בצד שדות של חמניות צהובות ושדות ירוקים של ירקות העונה, המושקים בהצפה.

פנינו צפונה ועלינו במעלה הנהר קופרולו, לאחר כשעה וחצי הגענו לבקתות של חוסני, השוכנות על גדת הנהר. הבקתות בנויות מאבן ועץ, פשוטות ופונקציונליות, מתאימות להפליא לנופי הנהר השוצף למרגלותיהן. ארוחת הערב הוגשה על שולחנות העץ, מול המים: פורלים טריים עם עלה דפנה ושום בקרביים, עטופים בעלה גפן. יין אדום מקומי, רוח מלטפת, אוושת עלים ומים. שקט ושלווה. באוכל לא חוסכים כאן.

בבוקר טיפסנו בג'יפים במעלה הנהר קופרולו (נהר ה"גשר"). עברנו ביערות אורנים, בין כפרים קטנים שבתיהם בנויים עץ ואבן. תושבים מקומיים חייכניים התנהלו להם בשלווה.

נהגי הג'יפים ידעו תמיד לעצור בנקודות תצפית מרהיבות על הקניון העמוק של הנהר. רחצנו במי הנהר הקפואים וטיפסנו בין נקיקים בסלעי קונגלומרט עצומים, במקום שזכה לכינוי "קפדוקיה הקטנה". כך בילינו כל היום בנעימים ולעת ערב חזרנו לבקתות של חוסני. שוב, מעדנים תורכיים, אך אני המשכתי לדבוק בפורלים.

בבוקר שלמחרת צעדנו באזור הגשר הרומי, העובר מעל קניון הנהר ונהנינו ממראה המעיינות האדירים הפורצים לא הרחק ממנו. אחר כך פנינו אל החוויה העיקרית – רפטינג במורד הנהר, כמיטב המסורת של החברה הישראלית "מדראפט". בחרתי בקיאק זוגי. התמזל מזלי להיות בת זוגו של מדריך הרפטינג המקומי. הוא תרגל את שריריו ואני יכולתי להשתרע בקיאק, להתרגע בזווית גוף מפנקת ולשאוף את הנוף. באמצע יש גם ארוחת צהרים של שישליק פרגיות עסיסי וסלטים. השלמנו את היום בנסיעה לעיר העתיקה של אנטליה, שם השתכנו במלון "מרינה", מלון מיוחד השוכן במבנה מסורתי משופץ. הקרצוף בחמאם וארוחת סיום כיד המלך במסעדה מקומית לא יישכחו במהרה. אכן אנטליה בזווית אחרת.


הגשר העתיק על הנהר קופרולו, טורקיה 2002

הגשר העתיק על הנהר קופרולו, טורקיה 2002