התמונה מאתר הצילום שלי

הוויה מהי

כל מה שאנחנו עושים בחיים, כל מה שמביא לנו תוצאות (טובות יותר או פחות), מתחיל עוד רגע קודם – במי שאנחנו. בהוויה שלנו, במחשבות שלנו, שמבוססות על האמונות שלנו, שמתבטאות בתחושות שלנו, שמעצבות את הפעולות שלנו, ובסופו של דבר יוצרות את התוצאות שיש לנו (ניסחה איילת ונציה-מישר).

הוויות לדוגמא: אוהב, שותף, אוטנטי, מתבונן, איש שלום, מתעניין, בהיר, נדיב, גמיש, נהנה, יצירתי, נעים, מוקיר תודה, פתוח, מחייך, קליל, מכבד, קרוב, מלא חמלה, רגיש, ממוקד, תומך, מעריך.

מה זו הוויה?

הוויה היא הנוכחות שלי, כפי שהיא נתפסת על-ידי הסובבים אותי. במערכות יחסים עם אחרים אני ערה לאיך שאנשים תופסים אותי, בדיוק כשם שאני ערה למראה הפנים שלי כאשר הם משתקפים במראה.

להלן תרגיל שידגים לכם מה זו הוויה:

אני יכולה לבחור מי אני בכל סיטואציה ומול כל אדם. אני יכולה לבחור מי חשוב לי להיות, ואיך זה יבוא לידי ביטוי. מכאן שמה שקובע את איכות החיים שלי הוא מי שאני, ולא בהכרח מה שאני עושה או מה שיש לי.

שלושת מעגלי ההתייחסות

ההתנהלות שלנו בחיים היא תהליך דינמי מתפתח: הוויה (Being), מביאה לעשייה (Doing), ואז מגיע מה שיש (Having).

ה-Being (תחום ההוויה, המתבטא במילים וביטויים של רגשות כגון אוהב, רגוע, נינוח, בהיר),
מתבטא ב-Doing (תחום העשייה, המתבטא בשפה של פעולות כגון עשיתי, בניתי, הלכתי, בצעתי),
ואז קורה ה-Having (תחום ההישגים, תוצאות המתבטאות במושגים חומריים, פיזיים, מדדים כמותיים, כמו יש לי בית חדש, מצאתי בן-זוג, מקום עבודה חדש, 50,000 ₪ בבנק). המעבר לתוצאות מתרחש כשנוצרת בהירות והתנאים ראויים ובשלים.

יורם גלי נתן דוגמא, נניח שאני פונה לאדם ברחוב ואני שואל אותו: "מי אתה?" ומקבל מענה: "אני מורה בבית-ספר תיכון". עתה אני שואל אותו: "תפרט יותר - מה זה אומר להיות מורה בבית-ספר תיכון?" אז, אני עשוי לקבל תשובה שתגיע בדרך-כלל, מתוך אחד משלושת מעגלי ההתייחסות:

דוגמאות לשלושת מעגלי ההתייחסות

הדוגמאות הבאות לקוחות מעולם העבודה, אך הן נכונות להרבה מצבים של יחסים באופן כללי יותר – חברים, הורים.

כשאני רוצה לתת חיזוק חיובי לעובד, אני יכולה להוקיר אותו על מי שהוא (Be), על מה שהוא עושה או עשה (Do) וכן, על מה שיש לו (Have).

אימון הווייתי

נטאלי בן דוד אומרת, "לדברי הטיבטים, יש לנו שלוש שניות לנהל את ההוויה שלנו לפני שהרגש או האוטומט משתלטים עליה. יש לנו שלוש שניות לעצור ולשאול את עצמנו מי אנחנו רוצים להיות באינטראקציה הנוכחית. אם עברנו את השלוש שניות, כבר נצטרך להתאמץ לנהל את האירוע. על מנת להבין בואו נגיד שאנחנו, שמעולם לא שיחקנו טניס, נמצאים במגרש טניס. על ידנו עומדת שחר פאר וממולה מריה שראפובה. שראפובה מגישה כדור והוא מתקרב לעברנו במהירות שיא של מאתיים קמ"ש. מצבנו הוא כזה שאם נספיק לנסות לברוח מהכדור זה יהיה נס. לשחר פאר, לעומת זאת, יש זמן להסתכל, להתבונן, לתכנן, לראות את הכדור מגיע אליה ולהגיב. זה שכדור מגיע בשתי שניות, במהירות של מאתיים קמ"ש, ומישהו יכול לתכנן את המהלך ולהגיב אליו, זו פונקציה של תרגול. אנחנו, שאין לנו שום מיומנות בלראות כדור, לא נוכל לנהל את המשחק. אותו דבר עם הוויה ובני אדם. בגלל שאנחנו לא מתרגלים את ההוויה, פעמים רבות כשמישהו פונה אלינו או מדבר איתנו, נדמה לנו שהסיטואציה דומה לכדור טניס שמגיע אלינו במהירות של מאתיים קמ"ש, אבל אנשים שמאומנים בהוויה יכולים לנהל כל אינטראקציה וכל תקשורת, ללא כל קשר למהירות שהיא תגיע אליהם".

בתהליך האימון האישי מתבצע זיהוי של ההוויה שאם המאמן יפעל ממנה, תתאפשר השגת המטרה שהציב לעצמו. לאחר הזיהוי נעשית עבודת הפיתוח של ההוויה.

דוגמאות לביטויים של הוויה במציאות

מטרת הדוגמאות הבאות היא להבהיר את הביטוי של הוויה במציאות. ההוויה שלנו היא בהתייחסות האישית שלנו לדברים, או ההקשר האישי שלנו לכל דבר. לכן, עבור אנשים שונים ובהקשרים שונים, הביטויים במציאות יהיו שונים. בדוגמאות שלהלן תארתי איך באות לידי ביטוי הוויות אלו אצלי, ואני מזמינה אתכם לחשוב איך הוויות אלו היו באות לידי ביטוי במציאות שלכם.

אתם מוזמנים ליצור עמי קשר בטלפון 0545-290-209 או לכתוב אלי. נוכל לשוחח ולבחון את הערך שאתם תוכלו להפיק בתהליך האימון.
אתם יכולים גם להמשיך לקרוא על סוגי אימון, תהליך האימון האישי, תהליך האימון בעסקים, אימון למי, או על חוויות של מתאמנים שלי בבלוג מתאמנים מעוררי השראה.