צרו קשר אודותי מומלצים הוויה מהי אימון למי סוגי אימון התהליך אימון מהו

הוויה מהי

כל מה שאנחנו עושים בחיים, כל מה שמביא לנו תוצאות (טובות יותר או פחות) בחיים, מתחיל עוד רגע קודם – במי שאנחנו. בהוויה שלנו, במחשבות שלנו, שמבוססות על האמונות שלנו, שמתבטאות בתחושות שלנו, שמעצבות את הפעולות שלנו, ובסופו של דבר יוצרות את התוצאות שיש לנו (ניסחה איילת ונציה-מישר).

מה זו הוויה?

הוויה היא הנוכחות שלי, כפי שהיא נתפסת על-ידי הסובבים אותי. במערכות יחסים עם אחרים אני ערה לאיך שאנשים תופסים אותי, בדיוק כשם שאני ערה למראה הפנים שלי כאשר הם משתקפים במראה.

להלן תרגיל שידגים לכם מה זו הוויה:

• עצמו את העיניים, חזרו אל הבוקר כשהתעוררתם, והזכרו מיהו האדם הראשון שפגשתם בבוקר (בן הזוג, ילד, את עצמכם במראה, את הכלב או החתול, את השכן). שאלו את עצמכם מי הייתם איתו? האם חייכתם? האם התעצבנתם?
• כשיצאתם מהבית ונכנסתם לרכב או הלכתם ברחוב: מי הייתם בנהיגה או בהליכה?
• כשהגעתם למשרד, הזכרו את מי פגשתם (עובד, בוס, קולגה, לקוח, ספק) או עם מי דברתם בטלפון, ושאלו את עצמכם את מי פגשו האנשים האלה? האם אדם מחייך? האם אדם חמור סבר?
• המשיכו את התרגיל לפגישה הבאה שלכם או כשתחזרו הביתה, ולפני שאתם פותחים את הדלת שאלו את עצמכם איזה אדם יפגשו הילדים שלכם, או בן הזוג שלכם, או העובדים במשרד?

אני יכולה לבחור מי אני בכל סיטואציה ומול כל אדם. אני יכולה לבחור מי חשוב לי להיות, ואיך זה יבוא לידי ביטוי. מכאן שמה שקובע את איכות החיים שלי הוא מי שאני, ולא בהכרח מה שאני עושה או מה שיש לי.

שלושת מעגלי ההתייחסות

ההתנהלות שלנו בחיים היא תהליך דינמי מתפתח: הוויה (Being), מביאה לעשייה (Doing), ואז מגיע מה שיש (Having).

ה-Being (תחום ההוויה, המתבטא במילים וביטויים של רגשות כגון אוהבת, רגועה, נינוחה, בהירה),
מתבטא ב-Doing (תחום העשייה, המתבטא בשפה של פעולות כגון עשיתי, בניתי, הלכתי, בצעתי),
ואז קורה ה-Having (תחום ההישגים, תוצאות המתבטאות במושגים חומריים, פיזיים, מדדים כמותיים, כמו יש לי בית חדש, מצאתי בן-זוג, מקום עבודה חדש, 50,000 ₪ בבנק).

המעבר לתוצאות מתרחש בקפיצה קוונטית, אתה מוצא עצמך שם בלי לדעת איך הגעת. את הדברים האמיתיים בחיים אי אפשר ליצור או לגרום, הם מתרחשים לבד ומעצמם כשהתנאים ראויים או בשלים.

יורם גלי נתן דוגמא, נניח שאני פונה לאדם ברחוב ואני שואל אותו: "מי אתה?" ומקבל מענה: "אני מורה בבית-ספר תיכון". עתה אני שואל אותו: "תפרט יותר - מה זה אומר להיות מורה בבית-ספר תיכון?" אז, אני עשוי לקבל תשובה שתגיע בדרך-כלל, מתוך אחד משלושת מעגלי ההתייחסות:

• מתוך מעגל ה-Be, המורה יתאר את ההוויה שלו: "זה שאני מורה, זה אומר שבחרתי להיות מחולל המפנה בקרב הדור הבא בארץ, להיות אוזן קשובה לכל פניה של תלמיד בכיתתי, להוות דוגמא אישית בהתלבטות עם החומר הנלמד, להיות מדריך לכל הורה שרוצה לקדם את בנו או בתו, להיות מרחב של אהבה למקצועות שאני מלמד, וכן להיות המנוע והאנרגיה במאבק המורים על תנאי השכר וההוראה בישראל".
• מתוך מעגל ה-Do, המורה יתמקד בתחום העשייה שלו: "זה שאני מורה, זה אומר שאני מלמד שלוש פעמים בשבוע, אני מדרבן תלמידים שקשה להם ללמוד, אני יושב ומשכלל את מערכי השיעור שלי, אני נפגש עם ההורים פעמיים בשנה, אני משתתף בישיבות פדגוגיות, אני בודק ומתקן מבחנים ועבודות, מקיים שיחות אישיות עם תלמידים, ויוצא למאבקים על תנאי השכר של המורים בישראל".
• מתוך מעגל ה-Have, המורה יתאר את מה שיש לו: "זה שאני מורה, זה אומר שיש לי כיתה עם 40 תלמידים, יש לי מערכי שיעורים לכל השנה, יש לי אסיפת הורים פעמיים בשנה, יש לי ישיבות פדגוגיות, יש לי עשרות מבחנים לבדוק במהלך השנה, ויש לי מאבקים ציבוריים על תנאי השכר של המורים".

דוגמאות לשלושת מעגלי ההתייחסות

הדוגמאות הבאות לקוחות מעולם העבודה, אך הן נכונות להרבה מצבים של יחסים באופן כללי יותר – חברים, הורים.

כשאני רוצה לתת חיזוק חיובי לעובד, אני יכולה להוקיר אותו על מי שהוא (Be), על מה שהוא עושה או עשה (Do) וכן, על מה שיש לו (Have).

• דוגמא אחת: עובד נוהג להמנע מלהתקשר לעמיתיו למקצוע. ברגע ש"תפס אומץ" והתקשר, ניתן להוקיר אותו בכל אחד משלושת המעגלים:
  "כל הכבוד על היותך אמיץ ומעז" (Be), "אני מעריכה מאוד את העובדה שהתגברת על החשש שלך ועל שהתקשרת לכל אחד מהאנשים ששמת לעצמך כיעד" (Do), "אני מתרשמת מאוד מהנחישות שהייתה לך, מהיכולת שיש לך לתכנן ולבצע את השיחות" (Have).
• דוגמא נוספת: כאשר המנהל נוכח להתפתחות ולהתקדמות של עובד, רצוי להתייחס יותר, ככל שניתן, למעגל ההוויה (Be), ובמידת הצורך גם למעגל העשייה (Do). אולם, כאשר העובד מביא פעילות שעשה ושלא צלחה לו, אין להתעלם מכך, אלא להתייחס לכך כמשהו שהיה (Have) לו, ולא כמי שהוא או כמה שהוא מסוגל לעשות.

אימון הווייתי

נטאלי בן דוד אומרת, "לדברי הטיבטים, יש לנו חמש עשרה שניות לנהל את ההוויה שלנו לפני שהרגש או האוטומט משתלטים עליה. יש לנו חמש עשרה שניות לעצור ולשאול את עצמנו מי אנחנו רוצים להיות באינטראקציה הנוכחית. אם עברנו את החמש עשרה שניות, כבר נצטרך להתאמץ לנהל את האירוע. על מנת להבין בואו נגיד שאנחנו, שמעולם לא שיחקנו טניס, נמצאים במגרש טניס. על ידנו עומדת שחר פאר וממולה שראפובה. שראפובה מגישה כדור והוא מתקרב לעברנו במהירות שיא של מאתיים קמ"ש. מצבנו הוא כזה שאם נספיק לנסות לברוח מהכדור זה יהיה נס. לשחר פאר, לעומת זאת, יש זמן להסתכל, להתבונן, לתכנן, לראות את הכדור מגיע אליה ולהגיב. זה שכדור מגיע בשתי שניות, במהירות של מאתיים קמ"ש, ומישהו יכול לתכנן את המהלך ולהגיב אליו, זו פונקציה של תרגול. אנחנו, שאין לנו שום מיומנות בלראות כדור, לא נוכל לנהל את המשחק. אותו דבר עם הוויה ובני אדם. בגלל שאנחנו לא מתרגלים את ההוויה, פעמים רבות כשמישהו פונה אלינו או מדבר איתנו, נדמה לנו שהסיטואציה דומה לכדור טניס שמגיע אלינו במהירות של מאתיים קמ"ש, אבל אנשים שמאומנים בהוויה יכולים לנהל כל אינטראקציה וכל תקשורת, ללא כל קשר למהירות שהיא תגיע אליהם".

בתהליך האימון האישי מתבצע זיהוי של ההוויה שאם המאמן יפעל ממנה, תתאפשר השגת המטרה שהציב לעצמו. לאחר הזיהוי נעשית עבודת הפיתוח של ההוויה.

דוגמאות לביטויים של הוויה במציאות

מטרת הדוגמאות הבאות היא להבהיר את הביטוי של הוויה במציאות. ההוויה שלנו היא בהתייחסות האישית שלנו לדברים, או ההקשר האישי שלנו לכל דבר. לכן, עבור אנשים שונים ובהקשרים שונים, הביטויים במציאות יהיו שונים. בדוגמאות שלהלן תארתי איך באות לידי ביטוי הוויות אלו אצלי, ואני מזמינה אתכם לחשוב איך הוויות אלו היו באות לידי ביטוי במציאות שלכם.

• הביטוי במציאות של אדם בהיר יכול להיות אדם שאנשים מבינים כל משפט שיוצא מפיו בדיוק כפי שהוא התכוון אליו. אדם ששואל שאלות, את עצמו ואחרים, בכל מקום בו המציאות עמומה ולא בהירה. אדם שלוקח אחריות על השפה שלו, על הבהירות במלים שאומר. אדם שמצייר תמונה ברורה, שניתן לראות אותה.
• הביטוי במציאות של אדם מתעניין יכול להיות אדם ששואל שאלות. אדם שמקשיב עד הסוף לאנשים. אדם שמסתכל בעיניים. אדם שמתייחס באופן ענייני ולא לוקח את מה שנאמר באופן אישי. אדם שמעודד פתיחות, ושמתבונן לפני שעונה.
• הביטוי במציאות של אדם מכיל יכול להיות אדם שמכיל את האהבה של האנשים אליו, שמכיל את הביקורת שלהם, שמכיל את העצב שלהם, שמכיל את הפחד שלו ושל אחרים, שמכיל את בת/בן הזוג שלו, את חבריו לעבודה ואת האדם שהולך מולו ברחוב.
• הביטוי במציאות של אדם יצירתי יכול להיות אדם שמעלה רעיונות. אדם שיוצר. אדם בעל חשיבה אסוציאטיבית. אדם שמפתח חלומות, רעיונות ואפשרויות. אדם שחי מתוך אמונה שהכל אפשרי.
• הביטוי במציאות של אדם מפרגן יכול להיות אדם שמפרגן לזולת בדבר שהוא חפץ בו או משתוקק לו. מפרגן לזולת כל הצלחה בכל תחום ושמח בשמחתו. אדם שמפרגן גם לאנשים זרים, קבוצות, חברות ותרבויות אחרות. אדם שאומר אמת מנקודת מבט בונה ומעצימה, רוצה לראות באושרם של אחרים.
• הביטוי במציאות של אדם צנוע יכול להיות אדם שצורך במידה הדרושה לו, ומחזיק רק פריטים שהוא זקוק להם ומשתמש בהם. אדם שמסתפק במועט, נמנע מביזבוז משאבים וכסף מיותר בכל תחום. אדם ששומר על איפוק בכל הקשור להישגיו, מוותר על יהירות ושחצנות במערכות היחסים שלו ומכבד את כולם. אדם שמפתח סבלנות וענווה כלפי עצמו וכלפי זולתו.
• הביטוי במציאות של אדם נעים יכול להיות אדם שמדבר ברכות, בטונים נמוכים, גם כשהוא מציב גבולות אדומים, מסרב, או לא יודע. אדם שמדבר בעדינות ובאדיבות. אדם רגוע, נינוח, שליו. אדם שאחרים מרגישים נוח בסביבתו. אדם שמקשיב, שאנשים מגיבים אליו והוא מייצר דיאלוג.
• הביטוי במציאות של אדם מכבד יכול להיות אדם שמכבד את המרחב והזמן של האחר, ומגיע בזמן לפגישות. אדם שמקפיד להודיע מבעוד מועד על איחור לזולת שממתין לבואו. אדם שמקפיד על נתינת קרדיט ופרגון למקור ממנו קיבל ידע, חוכמה או השראה. אדם שמכבד דעה שונה, רעיונות אחרים, והגיון אחר. אדם שמכבד כל אדם במיניות שלו. אדם שמקיים קשר מיני רק עם בן זוגו, וכאשר הוא פנוי, רק עם אדם פנוי. אדם שנשמר מלשפוט, לבקר או לדון אחרים על התנהגותם.
• הביטוי במציאות של אדם מלא שמחת חיים יכול להיות אדם שחושב מחשבות שמחות. אדם שנותן ועוזר לאחרים. אדם שנהנה מחייו. אדם נדיב. אדם שמוגשם מכל תפוקה בדרך. אדם שאוהב את היקום. אדם מאושר.